<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף קה:</h2>
קטנה לא תחלוץ עד שתגיע לי"ב שנה ויום אחד ותביא סימן התחתון, אבל על סימן העליון לא סמכינן, ושתי שערות שאמרו, כדי שיכוף ראשו לעיקרו, וצריך שיהא בעיקרו גומות ובמקום אחד דוקא, לאפוקי אחת בגבה ואחת בכריסה, ואם ילדה מאיש אחר קודם שנישאת לזה ולד של קיימא, לא בעינן בדיקה. ואינה נבדקת לא על פי נשים ולא על פי עד אחד, אלא על פי עדי' כשירי'. והאשה אינה נאמנת על פי עצמה שהביאה סימני' שתחלוץ, וכן האיש, אבל הגיעה לזמן בגרות נבדקת על פי נשים וחולצת.
<h2>דף קו:</h2>
סידור חליצה מנימוקי רבי' ר' שמואל הלוי בא הוא ויבמתו לפני ב"ד שבעירו ומשיאי' לו עצה ההוגנת לו, אם היה הוא ילד והיא זקנה או איפכ' אומ' לו כלך אצל שכמותך, א"נ אם יש קטטה קצת בדבר, א"נ יש לו אשה אחרת ולא איפשר בסיפוקייהו, וכן כל אמתל' ניכרת שתתן לדבריה שאינה רוצה להתייבם אין חוסמין אותה לפניו, ואפי' אי אמרה מאיס עלי. וכל היכא דאיכא צד קטטה וכל המעכב בין הוא ובין היא שומעין לחלוץ, ואם שניהם חפיצים לייבם מוציאין אותן לחוץ, ואין ב"ד נזקקין לדבר כלל. כשאומ' מאיס עלי אין חוסמין אותה לכופה לייבם, וגם אותו אין כופין לחלוץ ואפי' אי נפלה לפני יבם שאינו הגון אין כופין אותו לחלוץ, אלא מטעי' אותו דאמ' חלוץ לה ובכך אתה כונסה, או על מנת שתתן לך מאתי' זוז, ואי אית ביה מומין השנויי' במשנה [כתובות ע"ז ע"א], כגון מוכה שחין ובעל פליפוס, או אי נמי פסול לו להתייבם כופין לחלוץ. קטנה לא תחלוץ עד שתגיע לי"ב שנה ויום אחד ותביא סימן התחתון, אבל על סימן העליון לא סמכינן, ושתי שערות שאמרו, כדי שיכוף ראשו לעיקרו, וצריך שיהא בעיקרו גומות ובמקום אחד דוקא, לאפוקי אחת בגבה ואחת בכריסה, ואם ילדה מאיש אחר קודם שנישאת לזה ולד של קיימא, לא בעינן בדיקה. ואינה נבדקת לא על פי נשים ולא על פי עד אחד, אלא על פי עדי' כשירי'. והאשה אינה נאמנת על פי עצמה שהביאה סימני' שתחלוץ, וכן האיש, אבל הגיעה לזמן בגרות נבדקת על פי נשים וחולצת. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה ג' חדשי' משעת מיתת הבעל. חוץ מיום שמת בו וחולצת ביום צ"א. אחת ארוסה ואחת נשואה היבמה הולכת אחר לב"ד שבעירו, ואם דרין שניהם בעיר אחת, אינה כופה לילך לב"ד חוץ לעיר, ואפי' לב"ד מומחה. ומצות חליצה בג' מומחין, אם אין שם מומחין חולצת בג' הדיוטות, רק שידעו להקרות כעין דייני, ואם חלצה בג' הדיוטות גמורי' ואפי' אינן יודעי' להקרות חליצתה כשירה, ומקרא אותן אחר אפי' קרוב או פסול. ומשום פרסומי מילתא מצטרפי' עוד שנים להם שיהו חמשה. וצריכי' לאקבועי דוכתייהו במקום גבוה. ולכתחלה אותן שנים המתוספין על השלשה יצרפו הראוין להיות דיינין, מי' אם נמצא אחד קרוב או פסול לית לן בה. ובענן דיינין שיהו אביהן ואמן מישראל, ואינה צריכ' עדים כ"א דיינין. והחולצת מן הסומא חליצתה כשירה. וב"ד סומא באחת מעיניו כשר לכתחלה, ובשתי עיניו בדיעבד כשר. ונהגו לחלוץ במנעל של עור התפור בעור, מי' אם חלצה במנעל של עור התפור בפשתן בדיעבד כשר, וצריך שיהא המנעל נמוך שלא יגיע מעל הקרסול. ואם אין לו מנעל חבירו נותן לו מנעל במתנה גמורה, או במתנה על מנת להחזיר, וחולץ בו לכתחלה. ובענן מנעל כפי מדת רגלו שיכול להלוך בו. וצריך לנעלו כדרך בני אדם שדרכן לצאת בנעילה כזו, ומיהו אם אין המנעל כמידת רגל החולץ ואין דרכו של חולץ לצאת לשוק במנעל כזה, אלא שחבירו נתנו לו ודרכו של נותן להלך בו וחלץ בו חליצתו כשירה. והמנעל צריך רצועות להדקו על הרגל, ואמר לו ב"ד אי צבית לייבומי יבם, ואי לא אטלע לה ריגלא דימינא, והיבם משיב לא צבינא לייבומי יתה, ונועל נעלו הימנית ברגל הימנית ומהדקו ברצועותיו על רגלו ועונבו כדי שתוכל להתירו באחת מידיה. וה"ג בירושלמ' בפ' חזקת בתים [ב"ב פ"ג ה"ג] עיקר חליצה התרת רצועות, לא כן אמ' רבא בשם רב יהודה, ר' זריקא מטי בה משמיה דרב רקקה ולא חלצה חלצה ולא רקקה אין חליצתה כלום עד שתחלוץ ותרוק, מורה רב עד שתחלוץ ותרוק, מה דאמ' רב עיקר חליצה התרת רצועות, שאם קראה ורקקה וחלצה ולא ראו אותה מתרת רצועות אין חליצה אלא התרת רצועות. ובירושלמ' פ' מצות חליצה [יבמות פי"ב ה"א] גרס' ר' זעירא מחוי לרבא בר יצחק חלץ כיצד הוא עושה קושרו כדי שיכול להלך בו מאיליו, כיצד הוא עושה ר' חנניא בריה דר' הלל עונבו כדי שיוכל להתירו באחת מידיו, כיצד היא עושה מתירתו בימין ותוספתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררתו בימין, כדי שיהא חליצה והתרה בימין. ומקרין את היבמה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, ולא תפסיק בין לא לאבה יבמי, ומקרין ליבם לא חפצתי לקחתה, ובלשון הקודש ואם טעה מחזירין אותו. ואם עומד קורא מעומד ואינו רשאי לישב, ואם יושב אינו צריך לעמוד. וקודם חליצה צריך לבטל מודעא. וגאונים כתבו שצריך להלך במנעל ג' פסיעות. וצריך נמי למידחסיה לכרעיה, והיבמה מתירתו בימין ושומטת עקב בימין, וגוררתו בימין, ונוי מצוה הוא ביד ימנית של חולצתא, מיהו יש, יד שמאלית שלה כשר נמי לחלוץ. וחולצת ביום, מי' אם חלצה בלילה חליצתה כשירה. וירקה בפניו רוק הנראה לעיניים לדיינין שיצא מפיה והגיע הרוק בפני היבם, ורוק בא מעצמו ולא רוק הבא מחמת אכילת דברים המרבים את הרוק כגון אכלה שום וכיוצא בו. ואם הקדימה רקיקה לחליצה יצאה ושוב אינה רשאה לרוק אחר חליצה, ומקרין אותה אחר חליצה ורקקה, ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו והפסוק שלאחריו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל, עונין ג' פעמים כל היושבין שם והעומדים שם כך מצות חליצה. כתו' בספ' המקצועות מר רב נטרונאי גאון כתב שאין חולצין במנעל התפור בפשתן או בדבר אחר כל עיקר, אלא במנעל התפור ברצועות, ואם עברה וחלצה חליצתה פסולה, וכך הסכימוה.
